פוריות בהומור - כי הצחוק יפה לבריאות

לא סתם אומרים שצחוק יפה לבריאות.
אין כמו הומור כדי לעזור לנו לעבור תקופות משבר, וגם - את התקופה הזאת, של הניסיונות להרות.

כבר הוכח מחקרית, שהצחוק מסייע להצלחת טיפולי פוריות: אצל נשים שעברו טיפולי הפריה ונפגשו עם ליצן רפואי מייד אחרי ההחזרה, היתה הצלחה גדולה יותר, ויותר נשים הרו בהשוואה לקבוצת הביקורת, שלא נפגשה עם ליצן.

 

זאת הסיבה שאני חושבת שצריך (ואפשר!) לצחוק על זה, כי כך הדרך, תהא ארוכה ככל שתהא, תהפוך חווייתית יותר ויעילה יותר, שהרי הצחוק עשוי לעזור גם להצלחה...

 

.אז הצטרפו אליי במסע הזה של פוריות בהומור, כי גם בתקופה הלא פשוטה הזאת כדאי וחשוב מאוד לצחוק

!אם יש לכם שאלות היכנסו עכשיו אל פורום פוריות באתר. בהצלחה

 

♦  בדיקה, חצי בדיקה
 

כדי להגיע מוכנים למומחה לפריון, שרק השם הזה נשמע כמו שם של רופא אליל של השבטים האינדיאניים, צריך לעשות את כל הבדיקות. אז את כבר עשית, אבל מה עם החצי השני? גם הוא צריך להשליך את יהבו אל תוך כוס פלסטיק (בחולם מלא, סוטים שכמותכם!) ולקוות לטוב. איך עושים את זה? מבקשים הפנייה וכוס פלסטיק מהגברת הלא נחמדה בקופה שלו, ששולחת אתכם להביא בעצמכם את הכוס מתוך חדר האחיות החשוך. זה מה שנקרא שירות אישי ותומך. המשימה מתבצעת, וכבר יש תור לאחד מימי השישי, שנועדו לסידורים. חתיכת סידור, כשאתם מרגישים שסידרו אתכם ונתנו לכם מתנה משמים - אי שלם של פריון. יום השישי, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויברך אלוהים את יד ימינו של החצי שעובדת כמו שצריך ומשיגה את המטרה הנעלה - לבן-צהבהב על גבי שקוף. קדימה, נוסעים למכון. אתם עוד לא ממש בקיאים בעניינים, ומשום מה חושבים שחום מזיק לנוזל הצמיגי. לכן הכוסית (בחולם מלא, כמה פעמים אפשר להגיד את זה?!) נעטפת אחר כבוד במגבת שהיתה כל הלילה בפריזר (!!), ומושמת בשקית אטומה, שאף אחד, חלילה, לא יראה. רק מאוחר יותר עולה ההשערה, שפה היה קבור הכלב שדאג לתוצאה הדי לא מעודדת שקיבלתם אחרי יומיים - מורפולוגיה של 3%. אבוי. השמיים נופלים. סחרחורת קלה שוטפת את החצי שלא יודע מה לעשות עם הנתון הזה. אתם מתנחמים בעובדה ששניכם דפוקים, והולכים לישון בתנוחת כפיות. זה הולך לקחת הרבה הרבה זמן...

 

 

♦  נצח שנמשך שבועיים...

 

14 ימים הם נצח שנמשך שבועיים, כך שר שלום חנוך בשירו הידוע "ככה וככה". אז שלום, שלום שלום, יש ל חדשות בשבילך: 14 ימים נמשכים הרבה יותר משבועיים, וגם הרבה יותר מנצח. 14 ימים הם קיר שאי אפשר לעבור, זמן שגורם לך למרוט את כל השערות (גם בכנפיים של העוף לשבת), להציק לכל העולם ואשתו (בעיקר לאשתו, כי היא מבינה בעניין) ולהגיע למצב של כמעט-גירושין לפחות פעמיים במהלך הזמן הזה. ההורמונים משתוללים (לא חווית את זה, שלום, הא? רוצה איזו זריקה קטנה של גונאל/מנוגון/מנופור/אוביטרל לאזור שליד הפופיק? לא ממש, נכון?) ומנסים לעשות כל דבר אפשרי (חוץ מלקפוץ באנג'י, זה לא טוב להיריון), החל מלקרוא את כל הספרים בספריה, לצאת עם כל מי שרק פנוי (כולל עם אמא), לנסות שלא לטרוף את כל מה שיש במקרר (אבל להרגיע את עצמך כי מותר, עכשיו את במתח ואולי בכלל בהיריון...) ובעיקר - לנסות שהחיפוש אחרי סימנים לא יטריף עלייך את הדעת. אבל - היי, מה זה הכאב הזה שהיה לי הרגע בבטן? יכול להיות שהוא כבר בועט? ומה זה הכתם הזה על התחתונית?השרשה? מחזור? הפטרייה שלי חזרה? ו"מותק, אתה יכול לבוא לגעת לי רגע בחזה? לא, אני לא רוצה לשכב איתך עכשיו, יא חרמן, אני רק רוצה שתבדוק אם הוא גדל...". השיגעון הזה, שמאפיין כל אישה שעוברת טיפולי פוריות, בין אם הזרעה ובין אםהפריה חוץ גופית (ואולי גם חלק מאלה שלא), הוא חלק בלתי נפרד מהשגרה שלנו, וכדאי תמיד לנסות להעביר את הימים האלה בלעשות דברים שעושים לנו טוב. צאו לסרט / מסעדה / בית קפה עם הבעל או עם חברות (או באמת עם אמא - זה יכול להיות בילוי נחמד), עשו כל דבר שאתן אוהבות (כן, גם שופינג מותר עכשיו!), וזה יגיע. הכי חשוב - התייחסו לזמן הזה כאל זמן שהעובר/ים שלכן צריך/ים כדי להיות מסוגלים להודיע לכן שהוא/הם שם. כל יום חשוב להתפתחות שלו/שלהם, ונדמה לי שכף יהיה יותר קל לקבל את ההמתנה, שלפעמים באמת נראית אינסופית. מחזיקה לכולכן אצבעות לבשורות נפלאות...

 

♦ תרופות פוריות - המדריך (ההומוריסטי) הלא-מלא, לפי סדר הא"ב 

 

איקקלומין – ברצינות:  כדורים להשראת ביוץ אצל נשים שלא מבייצות או שקשה מאוד לאתר את הביוץ שלהן בשל מחזורים לא סדירים. הכדורים אינן הורמונים כשלעצמם, אולם הם משפיעים על בלוטת יותרת המוח, האחראית על הפרשת ההורמונים מגרי הזקיק - FSH ו-LH, ומעודדים אותה לייצר עוד מההורמונים הללו, וכך מגבירים את הסיכוי שיתפתח זקיק שיבייץ. את הכדורים מתחילים לקחת ביום ה-5 למחזור, במינון שקובע הרופא (בדרך כלל 2-1 כדורים ביום), והביוץ אמור להתרחש בימים 18-14 למחזור. לעתים מוסיפים זריקת אוביטרל, לתזמון מדויק של הביוץ.

 

ובצחוק: אם רצית לדעת איך מרגישה אישה בגיל המעבר, איקקלומין היא התרופה בשבילך. התרופה יכולה לגרום לגלי חום ולהתרופפות מספר עצבים שלא הכרת בגופך, וגם הבטן יכולה להתנפח קצת, אבל את תמיד יכולה להגיד שפשוט יש לך גזים. זה לבטח ישתיק את הסביבה לפחות עד שיתנדף הריח (של השאלות המאוד "במקום" של כולם). ואם נסיר לרגע את הציניות - התרופה באמת פשוטה ולרוב אין לה תופעות לוואי משמעותיות. החיסרון היחיד שלה הוא השם הארוך ומרובה ה-ק, שמקשה על הגייתה ועל כתיבתה. ברשת, למשל, תמצאו כל מיני ורסיות: איקוקלומין, איקקקלומין ועוד ועוד. אני ממליצה לדבוק בכינוי שפשט כבר מזמן בפורומים, והופך את התרופה לחמודה במיוחד: קוקי. כך כולם יחשבו שאת מדברת על בעלך.  



גונאל F, פיוריגון – ברצינות: תרופות סינטטיות "נקיות", הניתנות בזריקה תת-עורית. התרופות מכילות את ההורמון FSH ומטרתן לגרום לגוף לייצר זקיק אחד או יותר; אצל נשים שלא מבייצות המטרה היא לייצר לפחות אחד. אצל נשים שמבייצות גם ללא התרופה - המטרה היא ליצור מספר זקיקים שיבייצו בו זמנית ויגדילו את הסיכוי להיריון, בין אם באופן טבעי, בין אם בהזרעה ובין אם בהפריה חוץ גופית, שכן סביר להניח שיהיו יותר עוברים מוקפאים. את מינון התרופות קובע הרופא על פי הנתונים האובייקטיביים של האישה (גיל, משקל), מבנה השחלות שלה ותגובתה לטיפולים קודמים. לאחר כ-5-4 ימי הזרקה מתחילים במעקב זקיקים, שמטרתו לעקוב אחר התפתחותם ולצפות את מועד הביוץ. כאשר ישנו לפחות זקיק מוביל אחד (כ-18 מ"מ) האישה מונחית, בדרך כלל, להזריק אוביטרל - שמטרתה לתזמן את הביוץ, ולקיים יחסים / לבצע הזרעה או שאיבה - כ-40-30 שעות לאחר מכן. תופעות לוואי אפשריות הן נפיחות בבטן, מצבי רוח וגירוי יתר של השחלות, המחייב מעקב רופא ושתייה מרובה.

 

ובצחוק: אז את כבר מומחית בלהזריק לעצמך, שהכי הבעל מתעלף כל אימת שהוא רק רואה את המחט (ניסיתם בפעם הראשונה, כדי שהוא יתחבר יותר לטיפול, הרי גם הוא חלק מזה, אבל אחרי שהוא התעלף כשהמחט כבר היתה ממש ליד הפופיק, החלטת שעדיף שהוא יעמוד כמה שיותר רחוק, ויעודד אותך עם הפונפונים הוורודים), ואת אפילו כבר לא לוקחת את הנשימה העמוקה הזאת לפני הזריקה, כי כבר התרגלת, ועכשיו גם אם יגידו לך לאכול ראש של עגל - תעשי זאת בלי להניד עפעף (אבל לא את העכברוש. יש גבול). בערבים קשים במיוחד, כשאת נבהלת מהסימן הכחול שיש לך בבטן ולרגע תוהה אם יכול להיות שבעלך בעט בך מתוך שינה, את מדמיינת שאת מזריקה אטרופין - ונרגעת. לפחות זה לא עשוי משתן של נשים...



דקפפטיל  ברצינות: תרופה (בזריקות) המיועדת לדיכוי המערכת ההורמונלית. התרופה ניתנת בדרך כלל במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF), החל מהיום ה21 למחזור. לאחר כשבועיים של זריקות משלבים תרופות נוספות - הורמונים - לגירוי הזקיקים ולהבשלתם לקראת השאיבה. את הדקפפטיל ניתן לקבל גם לקראת השאיבה, במידה שיש חש לגירוי יתר של השחלות, למניעת התפרצות הגירוי.

 

ובצחוק: נראה שלא סתם בחרו לתרופה הזאת את שמה. הדקפפטיל היא תרופה שניתנת לדיכוי המערכות ההורמונליות בגוף, ונשים שנטלו אותה סיפרו שהיא עושה יופי של עבודה. הדקפפטיל, כשמו כן הוא, עלול לגרום למצבי רוח לא כל כך נחמדים, ולבעלים שנשארים מתחת למיטה כל היום, מחשש שיפגשו אישה שבינה לבין לזאת שאיתה הם התחתנו פעם אין כל קשר. אין ספק - את לא אותה אישה כשאת נוטלת את הדקא. פתאום הכול מרגיז אותך, אפילו הצלחת שנשארה בכיור ליותר משנייה ורבע וגם נקודת החן הגדולה שיש לאישך על הירך, זאת שפעם חשבת שהיא מקסימה...  אבל - היתרון הגדול הוא שהדקא אמור לשפר את התגובה של הגוף שלך לתרופות שתקבלי בהמשך, לקראת שאיבת הביציות, ולכן כדאי לבלוע את הגלולה (ואם לדייק - הזריקה) המרה - בכמה שיותר אהבה...